מידות: משטרת האופנה

 

מידות: משטרת האופנה"

 

בישראל כל מעצב קובע לעצמו את מווך המידות שמתאים לסגנונו.

* בבואנוס איירס מנסים להילחם באנורקסיה באמצעות "חוק המידות" החדש, המאלץ את חנויות הבגדים להחזיק טווח של מידות אחידות, המקבילות ל-38 עד 48

הביטוי "משטרת האופנה" מתייחס בדרך כלל לגופים שמתיימרים לפקח על מי שאינו מקיים את צו האופנה. חוק חדש, שנכנס לתוקפו במארס השנה בארגנטינה, מזכיר כי משטרת האופנה יכולה לסייע דווקא ללקוחות, קורבנות האופנה, ולפעול נגד היצרנים בענף.

בארגנטינה, כמו בישראל, לא הייתה משמעות ממשית לסימון מידות הבגדים. כל חברה סימנה את המידות כרצונה, לעתים שינתה אותן מעונה לעונה, בדרך כלל עיגלה כלפי מטה. בעיה נוספת הייתה תופעת המידות ההולכות וקטנות, שיש הסבורים כי היא קשורה לעלייה החדה בהפרעות האכילה במדינה, עד ממדי מגיפה; ארגנטינה היא המדינה השנייה בעולם במספר מקרי האנורקסיה והבולימיה, אחרי יפאן. על פי הערכה, אחת מכל עשר נשים בארגנטינה סובלת מהפרעת אכילה, פי שלושה יותר מאשר בארצות הברית.

המחוקק הארגנטיני סבר שהמסר שמתלווה להעדרן של מידות גדולות על המדפים מגביר את מחלות ההרזיה, ולכן נהפך בעצמו לרגולאטור של המידות. "חוק המידות", שהתקבל בדצמבר 2005 בממשלה של מחוז בואנוס איירס, נכנס לתוקף בקולקציות אביב-קיץ 2006. החוק החדש קובע כי כל החנויות חייבות להחזיק טווח של שש מידות אחידות, המקבילות ל-38 עד 48. על התווית יציינו את מספר המידה וגם את הגודל בסנטימטרים. עם תחילת העונה יצאו פקחים, מצוידים בסרטי מדידה, לאכוף את החוק. העונש, למי שיפר אותו, הוא קנס בסכום שווה ערך לכ-80 אלף שקל או צו סגירה.

אף שהחוק החדש תקף רק בפרוורי בואנוס איירס, המונים כ-15 מיליון איש, ולא בבירה עצמה, הוא פוגע בלבה של תעשיית האופנה הארגנטינית. אחרי שכשל ניסיונם לטרפד את החוק, פנו מעצבי האופנה הזועמים אל בית המשפט העליון. מעצב אופנה אחד צוטט בתקשורת המקומית כאומר שהממשלה רוצה שכולם ילבשו חולצות מאו.

הד"ר מייבל בלו, מייסדת אחת הקליניקות הגדולות להפרעות אכילה בארגנטינה, פסימית בנוגע לעתידו של החוק מול תעשיית האופנה עתירת הכוח. היא מתקשה להאמין שהחוק עדיין יהיה קיים בעוד שנה, היא אומרת לעיתונאים. לדבריה, "לא רצינו שהחוק יכלול בתוכו ענישה, זה רק יהיה צינור להכנסות בשביל הפוליטיקאים; כבר שמענו על מקרים שפקחים שוחדו על ידי חנויות".

ובישראל? עופר איתן, מנהל פורום "שמנות ויפות" בתפוז, מציין שלא קיים כאן תקן למידות הבגדים, והוא מתכוון לפעול, יחד עם ארגוני הצרכנות, להסדרת התחום גם בארץ. לדבריו, "כרגע פשוט נותנים לחנויות לשחק עם המידות".

המעצבת נעמה בצלאל סבורה כי "לא יזיק שיכניסו חוקים בארץ. האופנה בכלל היא תחום מאוד פרוץ, מתאריכי סוף עונה ועד מידות. כך זה יהיה יותר מקצועי ויותר מסודר". אבל, היא מוסיפה, הרעיון לאלץ מעצבים להחזיק טווח של שש מידות הוא עול כלכלי שלא כולם יעמדו בו. גם מבחינת העיצוב, לא כל דגם נראה טוב בכל המידות.

בצלאל עצמה תופרת במידות 36-44 ומקפידה להיצמד ל"שיטת מילר" – לוח המידות שהוא התנ"ך של התדמיתנות. "אני הולכת ממש לפי הספר, אבל החוק הזה נראה לי מופרך. נכון שרצוי שהמידות יהיו קבועות וזהות, ומה שקורה עכשיו עם המידות זה סוג של הטעיה ורמאות של הקהל, אבל מעצב צריך חופש פעולה, וחוקים עם עונשים נראים לי הגזמה".

ימים יגידו אם חקיקה כמו זו שבארגנטינה תועיל לצמצום הפרעות האכילה, אבל אין ספק שבפרוורי בואנוס איירס כולם יוכלו למצוא בגדים במידתם.

 

התקשרו עכשיו